בנין
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
[עריכה] בִּנְיָן
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
בניין |
| הגייה* |
binyan |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ב־נ־ה |
| דרך תצורה |
משקל קִטְלָן |
| נטיות |
ר' בִּנְיָנִים; בִּנְיַן־, ר' בִּנְיְנֵי־ |
- גוף גדול שנוצר בידי אדם, הבנוי ממספר מרכיבים ומקובע לאדמה.
-
- [בלשנות] תבנית של תנועות ועיצורים, שלתוכה משובצים עיצורי השורש לגזירת פעלים בשפות השמיות.
-
- המילה נשמר היא בבניין נפעל.
- היום למדתי בבית ספר את הבניין הראשון משבעת הבניינים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה.
[עריכה] נטיות הפעלים
| ב־נ־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
בָּנָה |
בּוֹנֶה |
יִבְנֶה |
בְּנֵה |
לִבְנוֹת |
| נִפְעַל |
נִבְנָה |
נִבְנֶה |
יִבָּנֶה |
הִבָּנֶה |
לְהִבָּנוֹת |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
בִּנָּה |
מְבַנֶּה |
יְבַנֶּה |
בַּנֵּה |
לְבַנּוֹת |
| פֻּעַל |
בֻּנָּה |
מְבֻנֶּה |
יְבֻנֶּה |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְבַּנָּה |
מִתְבָּנֶּה |
יִתְבַּנֶּה |
הִתְבַּנֵּה |
לְהִתְבַּנוֹת |
- בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]