מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
בנאי
הגייה *
banay
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ב־נ־י/ה
דרך תצורה
משקל קַטָּל
נטיות
נ': בַּנָּאִית, ר': בַּנָּאִים, נ"ר: בַּנָּאֵי-
בנאי
לשון חז"ל מִי שֶׁאֳמָנוּתוֹ לִבְנוֹת מִינֵי מִבְנִים.
”וְהַבַּנַּאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְשִׁבַּר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ שֶׁהִזִּיק – חַיָּב לְשַׁלֵּם; הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר – פָּטוּר, וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה – חַיָּב.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ט, משנה ג )
”הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס – חייב“ (ירושלמי, מסכת שבת – דף נב, עמוד ב )
"בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה – מצוה שיהיו הנכנסין כוהנים תמימים" (משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק כ"א )
מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש בנה
השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה .
נטיות הפעלים [ עריכה ]
ב־נ־ה
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
בָּנָה
בּוֹנֶה
יִבְנֶה
בְּנֵה
לִבְנוֹת
נִפְעַל
נִבְנָה
נִבְנֶה
יִבָּנֶה
הִבָּנֶה
לְהִבָּנוֹת
הִפְעִיל
הִבְנָה
מַבְנֶה
יַבְנֶה
הַבְנֵה
לְהַבְנוֹת
הֻפְעַל
הֻבְנָה
מֻבְנֶה
יֻבְנֶה
-אין-
-אין-
פִּעֵל
בִּנָּה
מְבַנֶּה
יְבַנֶּה
בַּנֵּה
לְבַנּוֹת
פֻּעַל
בֻּנָּה
מְבֻנֶּה
יְבֻנֶּה
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְבַּנָּה
מִתְבָּנֶּה
יִתְבַּנֶּה
הִתְבַּנֵּה
לְהִתְבַּנוֹת
בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
בנאים