בלש

בָּלַשׁ[עריכה]

עקב וחיפש על מנת לגלות פעילות או מעשה של אדם או של קבוצה, במיוחד אלה הנעשים בסתר.
- ”פִּשְׁפָּשׁ קָטָן הָיָה לוֹ, שֶׁבּוֹ נִכְנָסִין לִבְלֹשׁ אֶת הָעֲזָרָה“ (משנה, מסכת מידות – פרק א, משנה ז)
- אמרו זה לזה: נבלש עצמנו ונראה מה עברה יש בידנו, בלשו עצמן ולא מצאו בידם (בראשית רבתי, פרשת מקץ עמוד 204)
- איני מבקש מכם אלא כשם שבלשתי בעצמי ומצאתי י"א מדות, כך איני מבקש מכם אלא י"א מדות (תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה יד)
- בלשי המשטרה בולשים אחר החשודים בסחר בסמים.

מארמית: בהוראת חיפשׂ. למשל: ”וּבְלַשׁ וְלָא אַשְׁכַּח יָת צַלְמָנַיָּא.“ (אונקלוס על בראשית לא – פסוק לה); ”והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה“ (בבלי, מסכת ברכות – דף מד, עמוד א)^[1].

מי שתפקידו או מקצועו לחפש או לבלוש.
- הבלש צילם תמונות של המתחזים הגונבים רכוש.
לשון חז"ל ממונה מטעם המלך לחפש אחר סחורה מוברחת ממכס.
- ”מַקַּל הַבַּלָּשִׁין“ (משנה, מסכת כלים – פרק טו, משנה ד)^[2]
- "בדרך במלון עמדו אותן הבלשים, ונטלו כל שהיה בדלוסקמאות שעמו, ומילאום עפר" (משנת רבי אליעזר/פרשה ט)
- "עד צוער- אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות ועתידים ליאבד עמהם" (ספרי על דברים/וזאת הברכה/פיסקא שנז)