את
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
את |
| הגייה* |
et |
| חלק דיבר |
מילת־יחס |
| מין |
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
במקרא גם אֵת־; אוֹתִי, אוֹתָנוּ; אוֹתְךָ, אוֹתָךְ, אֶתְכֶם, אֶתְכֶן; אוֹתוֹ, אוֹתָהּ, אוֹתָם, אוֹתָן |
- מילת יחס המצטרפת למושא ישיר במשפט כאשר הוא מיודע.
-
- קראתי את הספר.
- "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א – פסוק א)
- למילה זו קיימות מקבילות בכמה שפות שמיות, ביניהן פיניקית: אית, ארמית: יָת, ערבית: إِيَّا (אִיָّא). על פי השוואה לשפות אלה, ובייחוד על סמך הצורה הערבית, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה iyyāt'*, ובעברית הקדומה היא התקצרה. החולם המלא שבנטיות התפתח מתנועת ה־a הארוכה המקורית, כתוצאה ממעתק a ארוכה ל־o ארוכה בעברית הקדומה (המעתק הכנעני).
[עריכה] מובאות נוספות
- "וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ: וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא: וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא: וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִידַי וְאֵת וַיְזָתָא: עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ"" (אסתר ט – פסוק ו-י)
- "אַחֲרֵי ה' תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ" (דברים יג – פסוק ה)
[עריכה] מידע נוסף
- דוד בן גוריון אחז בדיעה כי יש לבטל את המילה "את" מן השפה העברית, שכן אין בה צורך להבנת המשפט, ונהג לא להגות אותה כלל.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
את |
| הגייה* |
et |
| חלק דיבר |
מילת־יחס |
| מין |
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
אִתִּי, אִתָּנוּ; אִתְּךָ, אִתָּךְ, אִתְּכֶם, אִתְּכֶן; אִתּוֹ, אִתָּה, אִתָּם, אִתָּן |
- עִם־.
-
- הוא יצא אתם לטיול.
- "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז – פסוק ב)
- על פי הדעה המקובלת, אין קשר של מוצא בין אֶת בהוראה זו לבין אֶת א. שתי המילים הזדהו בצורת היסוד מסיבות פונטיות, אבל בנטיות ההבדל ביניהן נשמר (אוֹתוֹ לעומת אִתּוֹ).
[עריכה] הערות שימוש
- על אף שבמקרא המילה "את" משמשת לעתים גם בצורת היסוד, בשפה התקנית משמשת המילה בנטיות בלבד, כחלופה הרווחת בדיבור ובספרות לנטיות המילה "עם". יוצא מכלל זה הוא השימוש במילה "את" בשמות של חברות ושותפויות, בהוראת "וגם" או "יחד עם" (למשל "כהן את לוי"). שימוש זה נובע מהשפעתן של שפות לועזיות שבהן משמשת המילה et בהוראות אלה.
[עריכה] מילים נרדפות
- אנגלית: with
- ערבית: مَعَ (הגייה: מַעַ)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
את |
| הגייה* |
at |
| חלק דיבר |
כינוי־גוף |
| מין |
נקבה |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- כינוי המציין גוף שני יחיד במין נקבה (נוכחת).
-
- המילה התקצרה מהצורה *אַתִּי (< *אַנְתִּי), המופיעה בצורת הכתיב מספר פעמים במקרא. הצורה הקדומה *אַנְתִּי הורכבה מהבסיס אַנְ־ הרווח בכינויי גוף ראשון ושני, ומסיומת הנוכחת הקדומה ־תִּי. השווה לערבית: أَنْتِ (אַנְתִּ).
- אנגלית: you (לגוף שני בכלל); thou (ארכאי)
- ערבית: أَنْتِ (אַנְתִּ)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
את |
| הגייה* |
et |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
אֵת־, אֵתוֹ; ר' אִתִּים (גם אֵתִים), אִתֵּי־ |
- כלי עבודה המשמש לחפירה או להעברה של אדמה וחומרים שונים.
-
- "וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ" (שמואל א יג – פסוק כ)
- "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו)
- את, מכוש, טוריה וקלשון, / התלכדו בסערה. ("שורו הביטו וראו", זלמן חן)
- המילה משותפת לכמה שפות שמיות, ביניהן אכדית: ittu.
[עריכה] מובאות נוספות
- "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן" (שמואל א יג – פסוק כא)
[עריכה] קישורים חיצוניים
