אקדח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֶקְדָּח[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אקדח
הגייה* ekdakh
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ק־ד־ח
דרך תצורה
נטיות ר' אֶקְדָּחִים; אֶקְדַּח־, ר' אֶקְדְּחֵי־
אקדח מסוג קולט
  1. כלי נשק חם בעל קנה קצר, שהאחיזתו בעת הירי, יכולה להתבצע באמצעות כף יד אחת.
    • בדרך כלל הצבא חמוש ברובים, והמשטרה – באקדחים.
    • טווח הירי היעיל של רובה סער הוא ארוך בהרבה מזה של האקדח, אולם את האקדח קל בהרבה להסתיר בבגדי בעליו.
    • במערב הפרוע, היה מקובל להתחמש באקדחים תופיים.
  2. לשון המקרא מין אבן יקרה.
    • "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח" (ישעיה נד, יב)

גיזרון[עריכה]

  • מהשורש ק־ד־ח שמשמעו לבעור, כמו בפסוק: "כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" דברים לב, כב, בצירוף אל"ף פרוסתטית. את הוראתה הרווחת של המילה (במשמעות כלי נשק) חידש אליעזר בן־יהודה שסלד מהחלופה בזמנו, "קנה רובה", במאמר בעיתונו "הצבי" מיום ו' בטבת תרנ"ז: "השם אשר קראו להכלי הזה לשונות (אירופיות) [...] הוא על שם האבן שקודחים ממנו אש, יען הכלי הזה בראשיתו היה מתלהב בכוח הכאת הכלב על האבן הנזכרה [...] לנו בעברית יש שורש המורה גם על מין אבן כזאת, וגם על התלהבות האש. השורש הזה הוא קדח. והשם הוא אֶקְדָח [...] ועל כן לפי דעתנו וחושנו טוב לקבוע לו השם אֶקְדָח".

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אקדחים