אקדח
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
אֶקְדָּח [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
אקדח |
| הגייה* |
ekdakh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ק־ד־ח |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' אֶקְדָּחִים; אֶקְדַּח־, ר' אֶקְדְּחֵי־ |
- כלי נשק חם בעל קנה קצר, שהפעלתו מתבצעת באמצעות כף היד.
-
- בדרך כלל הצבא משתמש ברובים, והמשטרה – באקדחים.
- לשון המקרא מין אבן יקרה.
-
- "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח" (ישעיה נד, יב)
- מהשורש ק־ד־ח שמשמעו לבעור, כמו בפסוק: "כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" דברים לב, כב, בצירוף אל"ף פרוסתטית. את הוראתה הרווחת של המילה (במשמעות כלי נשק) חידש אליעזר בן־יהודה שסלד מהחלופה בזמנו, "קנה רובה", במאמר בעיתונו "הצבי" מיום ו' בטבת תרנ"ז: "השם אשר קראו להכלי הזה לשונות (אירופיות) [...] הוא על שם האבן שקודחים ממנו אש, יען הכלי הזה בראשיתו היה מתלהב בכוח הכאת הכלב על האבן הנזכרה [...] לנו בעברית יש שורש המורה גם על מין אבן כזאת, וגם על התלהבות האש. השורש הזה הוא קדח. והשם הוא אֶקְדָח [...] ועל כן לפי דעתנו וחושנו טוב לקבוע לו השם אֶקְדָח".
קישורים חיצוניים [עריכה]
