מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בחלקים הפנימיים בבהמת קרבן; ראו אמורים.
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
אמור
|
הגייה* |
amur
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
א־מ־ר
|
דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
נטיות |
נ׳ אֲמוּרָה, ר׳ אֲמוּרִים, נ"ר אֲמוּרוֹת
|
- מה שנאמר. שאמרו אותו. שדברו עליו שדיבור התייחס אליו.
- ”הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ ה' אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו“ (מיכה ב, פסוק ז)
- ”שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּב; וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר.“ (משנה, מסכת שבת – פרק יד, משנה א)
- עברית חדשה אמור ל־ נדרש ל־ עשוי ל־
- בינוני פעול מן אמר. המילה מופיעה פעם במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.
- משמעות זו נמצאת פעם אחת במדרש. רב האי גאון פירש שהכוונה במדרש היא "מיועדת", בדומה ל"מאמר" בלשון חז"ל.[1]
מילים נרדפות[עריכה]
- ↑ מובא בפירוש ר"י אבן בלעם, דברים כו, יז.