”אם על הז'ארגון האמריקני-האנגלי מתנחם המשורר-הלוחם, כי רק מלות בודדות נקלטות לתוכו מאנגלית, מה שאינו נכון כלל וכלל אפילו בנוגע לדברים הבאים בכתב, הנכתבים בהשתדלות מכוּוָנה על "טהרת-הלשון", ומה גם בנוגע לדיבור היום-יומי, שבודאי אין בו מתום“ (רשמי שעה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה).
המקור הוא מקראי: ”מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה, לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן“ (ישעיהו א, פסוק ו). ההקשר כאן ובתהלים לח פסוקים ד וח (ששם מדובר על כך ש"אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי") הוא שלילי. נראה שמשמעות המילה "מתום" היא מקום שלם, ושורשה הוא תמ"ם המציין שלמות. לכן מי ש"אין בו מתום" הוא מי שאין בגופו איבר שלם.
בבניין קל, מצויות במקורות שתי דַּרְכֵי הטיה; האחת לפי דרך הרגילה לפועלי ע"ע בבניין קל "יִתֹּם" (כמו יִסֹּב, יִקֹּד וכדומה), והשנית לפי "יִתַּם", שזוהי כמובן צורת עתיד הרגילה בבניין נפעל לפועלי ע"ע.
בבניין הפעיל הניקוד של אות אית"ן בעתיד מצוי במקרא גם בפתח: ”עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף...“ (מלכים ב׳ כב, פסוק ד)
המטה בבניין הפעיל לפי גזרת השלמים; הִתְמִים, אַתְמִים, הַתְמִימִי וכו', איננו משתבש, שכן סבילו (בניין הופעל) ניטה על דרך זו.
בבניין התפעל הידמו ת' השורש ות' הבניין לכדי ת' דגושה.