אב
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
אב |
| הגייה* |
av |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' אָבוֹת; אַב־ גם אֲבִי־, ר' אֲבוֹת־ |
- הורה ממין זכר.
-
- אני בנו השני של אבי.
- "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז ה)
- למילה "אב" בהוראה זו קיימות מקבילות דומות בכל הלשונות השמיות - אב (פיניקית, שבאית), أَب (ab, ערבית), abu (אכדית), ܐܒܐ (abbā, ארמית סורית), ab (אוגריתית, געז, ערבית־דרומית, מנדעית; גם aba במנדעית), abbo (טיגרית), abbat (אמהרית),אַבָּא (ארמית־גלילית), e'ǝb ("גדול", סוקוטרית).
מובאות נוספות [עריכה]
- "זכר אבי עטוף בנייר לבן כפרוסות ליום עבודה" ("אבי", יהודה עמיחי)
- "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו" (תהלים קג יג)
- "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (משלי י א)
- "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (אסתר ב ז)
מילים נרדפות [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
אב |
| הגייה* |
av |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- החודש האחד־עשר בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש החמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי תמוז, ולפני אלול. בחודש אב 30 יום.
-
- תחילתו של חודש אב מתאפיינת בעצב ובאבל, ואילו סופו מתאפיין בשמחה ובאהבה.
- "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו" (משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח')
- מבבלית: יש הסוברים שמקורו במילה האכדית אַבּוּ ("קנים") בבבלית, פרוש השם הוא אש – חודש זה נקרא כך על שם החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה. יש הסוברים כי שם החודש נגזר מן המילה "אֵיבָה" (מהשורש א־י־ב), משום שהוא מתאפיין בחום כבד ה"מתאכזר" אל בני־האדם.
מובאות נוספות [עריכה]
- "כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים" (שבת קיא א)
- "רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין" (תענית לא א)
- ערבית: آب (הגייה: אַָאבּ)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
אב |
| הגייה* |
ev |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
א־ב־ב א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' אִבִּים; אֵב־, ר' אִבֵּי־ |
- ניצן, צמח רענן.
-
- "שמה בין אִבֵּי הנחל בשעה אחת נשכחת" ("הרדופים", נתן יונתן)
- "עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ" (איוב ח יב)
- "תאנים שצמקו באיביהן - מטמאות טומאת אוכלין" (חולין קכז ב)
מילים נרדפות [עריכה]
